<h1>יראים סימן רמ"ו</h1>
<h2>דף י.</h2>
בחגיגה בסוף פ"א דרשינן לא יחל דברו. הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו. ופי' חכמים בנדרים פ"ד נדרים [כ"ב ב'] הלכה פותחין לו בחרטה ונזקקין (לו) [ל"י] (א"ה והוא ר"ת לאלהי ישראל) פי' חרטה שמתחרט מעיקרו שאמר מתחרט אני שנדרתי ונשבעתי מתחלתי. אבל אמר טוב לי שנדרתי ונשבעתי אבל מעתה אני מתחרט ואיני רוצה שיהיה קיים מעתה אין זה חרטה ואין מתירין לו. ותדע. דהא אמרינן בד' נדרים. ההוא דאתא לקמיה דרב הונא א"ל לבך עלך [ההוא דאתא לקמיה דר"א א"ל] כדו [תהית] פי' מתחרט אתה ואי בחרטה מכאן ולהבא קאמר ליה למה היה שואל מתחרט אתה פשיטא שמכאן ולהבא מתחרט הוא שהרי הוא מחזר ובא שיתירו לו נדרו ואמרינן בכתובות בהמדיר [ע"ד ב'] מה בין חכם לרופא. חכם עוקר את הנדר מעיקרא רופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא. ותנן [נדרים ס"ד א'] ר"א אומר פותחין לו בכבוד אביו ואמו וחכמים אוסרים. וכן בכבוד המקום [אין] פותחין [מהאי טעמא] דא"כ [אין] נדרים (מ"ט) דכשאומרים לו אדעתא שהיית נוגע בכבוד אביך ואמך ובכבוד המקום היית נודר אפי' היה בדעתו לידור [אומר] אדעתא דהכי לא היה נודר כי בוש היה בדבר הלכך בכל דבר שיש בו עבירה אין פותחין. ותנן ר' אליעזר אומר פותחין בנולד וחכמים אוסרין ומסיקנא בגמרא [כ"ג א'] דבנולד דשכיחא פתחינן בנולד דלא שכיחא [אין פותחין] (במקומו) [ובמקום] שאינו מתחרט מעיקרו אלא רוצה וחפץ בנדר עד עתה ומעתה רוצה שיבטל מטעם פתח שפתחו לו ובטל הנדר מקצתו בטל כולו. והשתא אתי שפיר דיש חילוק בין נולד דשכיחא לנולד דלא שכיחא שהרי אינו רוצה שיבטל הנדר אלא מנולד ואילך ומנולד דשכיחא מסיק אדעתיה להיות נודר אדעתא שלא יוליד הדבר ובנולד דלא שכיח לא מסיק. אבל במקום שמתחרט מעיקרו שאינו חפץ שהיה נודר מעולם אפילו מתחרט מטעם נולד דלא שכיח אין בכך כלום שמאחר (שמאסר) [שממאס] בנדר כ"כ שמתחרט מעיקרו יש לנו לומר אפי' בנולד דלא שכיח ומסיק אדעתיה (לבטל) [יבטל] הנדר. וראיה לך שהרי כשאמר לו רב הונא לבך עלך ואמר לא שרייה ובמתחרט מעיקרו פירשנו ולא שאלו רב הונא אי מטעם נולד דלא שכיח אם לאו. הלכך למדנו בכל ענין שיתחרט מעיקרו (אין) פותחין בנולד. ועל שבועות שמשביעין בבתי כנסיות שמא אין מתירין לאותם בלא חרטה שדעת הקהל אינו מועיל אלא [שלא] יערים בשבועתו.
